תשעה באב
הצער העצום של כולנו
אנחנו, היהודים שעלו לארץ עם משפחותינו בשנות התשעים מהרפובליקות (המדינות) של ברית המועצות, הביאנו בתיבות העץ של המטען את השאריות האחרונות של היהדות מהמקומות שבהם חיינו.
על שבטנו עברה מכונת הרפרסיות הדמית והבלתי-מרחמת של ברית המועצות. מורשתנו היהודית העשירה הומרחה בדורות והפכה למעמסה כבדה. הבאנו לכאן את הזיכרון המעוות של העם שלנו, עם ישראל המאוחד שלנו. הצער העצום של כולנו.
כמו ילדים משייכים את הידע של ההורים, כך “קיבלנו” את היהדות שלנו בישראל. היא מתערבבת עם המעמסה שלנו, לפעמים זה יפה, לפעמים זה מכוער, ולפעמים אנחנו עדיין שם.
אז מי ביננו הוא היהודי האמיתי?
אפילו שורש כל הבעיות שלנו בארץ ישראל, בעמנו, נובע ממי שאנחנו. מי אנחנו בעם ישראל? מי אנחנו, צאצאי פרח התפתחות המחשבה היהודית באירופה? עכשיו אנחנו בבית, החזרנו את היהדות שלנו בדרך מאוד מוזרה, ללא בתי כנסת וציצית, עם נשמה ורוחניות, אנו מוכנים! אנחנו מוכנים לפענח, כמו בעבר, כמו שם, מהן אנחנו חזרנו, מי בינינו הוא היהודי האמיתי?!
ועכשיו...
כל השבטים – שבט אחד!